את הפוסט הזה כתבתי לפני כ-4 חודשים ולא הצלחתי לפרסם אותו. הוא ישב לי בבטן, בראש ובלב. כואב וכבד. אבל היום אני רוצה לשחרר אותו החוצה.
אין לי סוכר לבן בבית ולא קמח לבן. שמעתי לא מזמן באיזו הרצאה שכשאנשים מביאים ילדים לעולם הם פתאום הופכים לקצת יותר טובים. אני תוהה לעצמי אם היום אני אדם טוב יותר.
אני מניחה שכן, ולא רק בגלל שאני משתדלת להזין את המשפחה שלי טוב יותר, אלא בעיקר מפני שאני מנסה להיות אופטימית וסובלנית יותר, כלפי הסביבה וכלפי עצמי. אולי יותר מלאת תקווה, משום שאין דרך אחרת לדעתי להתקיים כהורה בעולם כזה.
לפני כ-4 חודשים הוצאתי את בני ממשפחתון בגבעתיים בו שהה כחודש סה"כ. בחרתי לפרסם את זה עכשיו מפני שכל הנושא הזה צף בעקבות הילדה שנרצחה על ידי מטפלת בגן. הנושא הבעייתי העיקרי לדעתי הוא ההשתקה. הורים שמפחדים לדבר או ניסו לדבר והושתקו, עכשיו קמים ומדברים. כשיצאנו מהמשפחתון כתבתי במספר קבוצות פייסבוק ופורומים שאינני ממליצה על המקום ופרטים ימסרו בפרטי בלבד. אחרי זמן קצר גיליתי שכל הפוסטים שלי נמחקו ואוימתי בתביעה. מנהלת אחת הקבוצות אפילו אמרה ש"חבל עליי" ושזה החוק, גם אם אני צודקת (פלוס גילוי נאות – היא מכירה את המטפלת). אסור להוציא דיבה ובכל מקרה היא לא איפשרה לי להשאיר את הפוסט מפני שאוימה כביכול בתביעה אף היא.
כך באופן מאד עגום אנו מגיעים למצב שהורים חוששים או מנסים להזהיר אך נכשלים, מוציאים בסתר את הילד שלהם ממסגרת ולא מספרים לאף אחד אחר. כי אסור, גם לספר להורה אחר בגן אסור. וגם אם תספרו, כמו במקרה שלי, יאשימו אתכם שאתם הבעייתיים, הילד שלכם הוא הבעייתי, הוא לא הסתגל, אמא שלו בעייתית כי היא העירה על ליקויים בטיחותיים חמורים כמו מרזב חלוד, עבש ומשונן בסביבת הפעוטות, על בור עמוק המכוסה לוח עץ ארעי שהתפרק לכפיסים חדים וקטנטנים באיזור המשחקים. הערות שהתקבלו באדישות ותוקפנות.
ואז קורים עוד דברים ועוד דברים, ואני אומרת, טוב, אולי ילדים אמורים לסבול, אמורים לבכות, אמורים להיות מוזנחים, ככה זה בכל הגנים. ככה אומרות. ילדים בוכים גם ימים שלמים. הוא מפונק, הוא רגיל רק אליך, את אמא חסרת ניסיון לילד ראשון – אין לך באמת מושג, אמרה בעלת הניסיון הרב באדישות. הרגשתי כמו נפגעת תקיפה מינית שאף אחד לא מאמין לה ונועץ את האשמה בה.
מסתבר שלא תמצאו שום מקום ברשת, ושום קבוצת פייסבוק שתסכים לקבל חוות דעת שלילית על משפחתון או גן או כל מקום כזה שאמור לשמור על היצורים הכי חסרי אונים ויקרים לנו, שרובם גם לא מסוגל עוד לדבר, וגם אלה שיכולים לדבר לא ידעו לספר. הם בטוחים שככה זה. אז לא אכתוב פה שום דבר קשה באמת, כי רק אם זה מגיע לרצח אז מאמינים לך וזה הופך לרלוונטי ועצוב, ועד אז סתם אטימות, שרירות לב והזנחה לא באמת מעניינים אף אחד.
לפני שהפכתי לאמא אולי הייתי אדם פחות אופטימי, אבל הייתי אדם הרבה יותר בטוח בעצמו, אדם העומד על שלו, חזק ושקשה לבלבל. היום אני מרגישה מעורערת, חלשה וחסרת ביטחון. אני מוצאת את עצמי שוב ושוב מאפשרת לאנשים שיש להם ניסיון גדול משלי או פה גדול משלי (כלומר – כולם) להחליט עבורי מה טוב עבור בני, מאפשרת להם לרמוס את תחושות הבטן שלי, להקטין אותי.
היתכן ששרירות הלב מקובלת במחוזות האלה, גם על ההורים, בקשר של שתיקה ולא ידעתי טוב יותר?
עכשיו מתכון –
לפניכן מתכון לעוגיות טעימות וממכרות ללא הרבה טרחה וכלים וגם מבלי להרגיש רגשות אשם שזו אשפה מתועשת מפוצצת סוכר וקמח לבן, עוגיות שגם ניתן להכין מלא מראש, גם להקפיא ושיהיה טעים מספיק כדי להגיש לאורחים שבריאות זה לא הקטע שלהם ולנשנש בעצמכם, והכי חשוב – שיהיה טעים לזאטוט. כי הוא הלקוח הכי קשה במסעדה המטורפת הזו שאני מנהלת מעל שנה. וכמעט שכחתי, העוגיות אפילו נטולות גלוטן וכמובן שטבעוניות.
עוגיות טף, כוסמת ושב"ש טבעוניות / כ-25 עוגיות
בקערה מערבבים יבשים:
חצי כוס קמח טף
חצי כוס קמח כוסמת ירוקה (או עוד קמח טף / שעועית מש)
כוס שיבולת שועל דקה (השתמשתי בשב"ש ללא גלוטן)
כפית קינמון (אופציונלי)
כפית וחצי אבקת אפייה
קורט מלח הימלאיה ורוד
בקערה נוספת מערבבים רטובים:
חצי כוס ממרח שקד מלא
חצי כוס חמאת קשיו או לוז (או עוד ממרח שקד או כל חמאת אגוז אחרת)
חצי עד שלושת רבעי כוס מייפל טבעי (או אגבה), תלוי במתיקות שאתם אוהבים
רבע כוס שמן קוקוס
כפית תמצית וניל (אופציונלי)
תוספת לגדולים: חצי כוס מטבעות שוקולד / שבבי שוקולד 70% מוצקי קקאו או טבלת שוקולד איכותית לבחירתכם שנקצצה בסכין לקוביות קטנות.
תוספת עבור קטנטנים: 5 תמרי מג'הול מגולענים, חתוכים לקוביות קטנות או כרבע כוס צימוקים אורגניים עסיסיים או חצי כוס קוביות תפוח מיובש אורגני. אפשר גם לוותר על התוספות.
הכנה:
מערבבים בנפרד את שתי התערובות ומוסיפים את תערובת הרטובים לתערובת היבשה. מערבבים היטב היטב. ערבוב יתר הפעם זה טוב – תורם למרקם הדביק והאחיד של העוגיה. מעט מדי ערבוב יגרום לה להיות קצת יותר שברירית ומתפוררת.
במידה והתערובת יבשה מדי – יש להוסיף עוד מעט חמאת אגוזים כלשהי ולערבב היטב.
אפייה:
מחממים תנור ל-180 מעלות.
על תבנית מרופדת בנייר אפייה, מניחים כדורים בגודל פלאפל שגולגלו בידיים רטובות במרווחים של כ-2 סמ' זה מזה. אפשר לבזוק מעליהן עוד קצת שיבולת שועל, או לנעוץ עוד שברי שוקולד. סתם כי זה יפה. ניתן גם למעוך את הכדורים עם מזלג לעוגיות שטוחות ופחות תפוחות.
אופים 8-10 דקות עד שהן מתיצבות והתחתית מקבלת מעט צבע זהוב.
יש לצנן אותן לחלוטין על מנת שיתקשו.
הערות וגיוונים:
ניסיתי להכין עם סילאן – המרקם יוצא דחוס וצמיגי והטעם על הצד המריר. פחות כיף.
ניסיתי רק עם טחינה – הן הפכו פשוט לעוגיות טחינה והמרקם היה פחות אוורירי ויותר מריר.
ניסיתי להוסיף צ'יה – גרם למרקם מבאס עד מאד.
ניסיתי להכין חצי טחינה מלאה וחצי שקדים – יצאו טעימות מאד (טיפה יותר מרירות).
ניסיתי להוסיף חצי בננה רכה – העוגיות יוצאות יותר רכות ו"עוגתיות" ופחות מתפוררות.
מה מחליף קמח כוסמת ירוקה? קמח קטניות שאתם אוהבים כמו שעועית מש או עוד קמח טף.
מתיקות – אם מוסיפים שוקולד או תמרים – אפשר להפחית בכמות המייפל לכחצי כוס, או פחות לפי טעמכם.
זלילה נעימה, טעימה ובריאה!
סיננתי את הציר, הוספתי חופן קטן אצות ארמה, חופן קטן וואקמה, כשתי כפות רוטב סויה, אצת קומבו, שתי כפות סילאן, מלח ופלפל נדיב, ובישלתי את הקציצות ברתיחה עדינה לכרבע שעה-עשרים דקות.
