משב רוח חיובי ומרק תירס טרום אמהות

הערה מקדימה: הפוסט נכתב בערך שבוע לפני שילדתי ולכן לא הספקתי לסיים אותו ולפרסם אותו בזמן. החלטתי משום מה לפרסם אותו כמו שהוא ממש היום. אולי כי העונה הגשומה סוג של פה. אם אתם כאן בשביל המתכון למרק תירס או הצ'אודר תירס הטבעוני ואין לכם כוח לחפירה האסוציאטיבית-הריונית שלי על טבעונות – פשוט גללו מטה. תודה 🙂

—————————מתישהו בסוף ינואר 2017——————————-

הפוסט הזה לא נולד דרך מתכון, כמו שקורה בדרך כלל, אלא בעקבות כל מיני מחשבות על טבעונות ודברים קטנים שחוויתי בימים האחרונים.

אני חושבת שזה התחיל בזה שמישהי מאד לא נחמדה עקפה אותי בצורה לא מנומסת בתור לארומה. קצת כעסתי. במיוחד לאור העובדה שהייתי נראית כמו מישהי שלא הכי לעניין לעקוף אותה (הפתעה – אני עוד שנייה וחצי יולדת – כן, לא יודעת איך זה קרה, אבל זה כנראה דורש פוסט בפני עצמו שאולי בחיים לא יכתב). בכל מקרה, די בדורסנות ובחוסר תשומת לב היא התחילה להזמין – כריך טבעוני (חביתת חומוס) וקפה על בסיס חלב סויה. בהתחלה ממש התבאסתי שכאילו אחת "משלנו" מתנהגת בצורה מאד לא רגישה כזו, אבל כמה רגעים אחרי הבנתי את המשמעות האמיתית של זה ולבי התמלא אושר. התחוור לי שבזמנים בהם טבעונות הגיעה גם לאנשים הבלתי רגישים ונחמדים, היא כנראה כבר ממש מיינסטרים. טבעונות זה לכולם. היא בכל מקום. גם לחרא של אנשים. סוף סוף! טבעונות היא גם (אולי בעיקר?) לדושבגז מרוכזים בעצמם, מזמיני קפה נטול עם חלב סויה ללא קצף וחביתת פאקינג חומוס בתוספת אבוקדו וטחינה בצד 😀

ואז זה הכה בי, ושוב נהיה לי עצוב (אולי זה ההורמונים), אולי בעצם אני טועה והיא סתם טבעונית מטעמי בריאות, ועל הקוקוס שלה חיות מעונות וסביבה.

כמה ימים, או שבוע לפני או אחרי התקרית המכוננת או המטופשת והלא חשובה הזו, לא יודעת, המוח שלי עובד בצורה מצומצמת להחריד בתקופה זו של חיי, הודות להסבר המדעי שאומר שהמוח שלי מתרכז כרגע בפעולות בסיסיות ויום-יומיות ופחות באינטלקטואליה (AKA "טפשת הריון", כפי שגיליתי לאחרונה בספר שקראתי, על… הריון, אני כל כך חזקה בטפשת שאני לא זוכרת את ההסבר המדוייק של התופעה כפי שמתואר בספר), נתקלתי בשני מקרים מעניינים מאד, מעניינים עבורי.

אז מה שקרה זה ש*במקרה* לגמרי צפיתי בכמה דקות מפרק של סדרה של צביקה הדר שנראית די חדשה (אין לי מושג מה בדיוק שמה, משודרת בערוץ 2 או 10 מתישהו בערב) והבחנתי בכך שהבת של צביקה יושבת במטבח באגביות, אוכלת קורנפלקס ובצד עמד לו קרטון חלב של אלפרו(!) עם הגב למצלמה (למרות זאת, ישר מזהים כמובן, ברור שהרצתי אחורה והקפאתי את התמונה כדי להיות בטוחה, ולמי שאין ממיר חדש יחסית אעדכן שזה מקליט אוטומטית כל דבר שצופים בו ואפשר להריץ אחורה ולהקפיא, ולא, לא הקלטתי אותה מראש). ועוד משהו. כמה ימים אחרי ראיתי מישהי בתכנית של האח הגדול (גם, כמעט בטעות כי העונה הזו משעממת את השועלים) מכינה לעצמה נס קפה עם חלב סויה(!). זה הופיע גם כן באגביות כזו במהלך שוט די קצר. בכל מקרה, מהדימוי הקבוע של קרטון חלב פרה של תנובה שאנחנו כל כך מורגלים לראות ולדמיין כשאנחנו חושבים על חלב, המשבצות הכחולות וכו'… שעגון חזק בפרדיגמה, לשני מופעים הכי כאילו סתמיים בפריים טיים של שני ערוצי טלוויזיה סופר נצפים, מבשרים משהו גדול(?). נראה לי. אני מתנצלת שאלו הדברים שמרגשים אותי עכשיו, אבל זה באמת עושה לי נעים.

ואחרי החפירה, מתכון.
אני חייבת להודות שכל התהליך הזה של יצירת אדם ממש הרסה לי את התיאבון. בתקופה הראשונה ירדתי מלא במשקל, ירקות היו האויב ואכלתי בעיקר קרקרים ולחם, ובד בבד כבתה אצלי אנינות הטעם והחשק לבשל (אכלתי ממש המון זבל פחמימתי קנוי ומעובד) ועכשיו כשאני בסוף, אני מתחילה לחזור לעצמי במובן שאני קצת יותר מבשלת ואוכלת יותר בריא. עדיין לא הכנתי סלט אחד (!) לרפואה מאז הבשורה אבל לפחות לא בא לי להקיא כשאני רואה ירקות. מה שכן, בחצי הראשון של ההריון הייתי אוכלת בקביעות כל יום מנגו ובחציו השני – כל יום אבוקדו. ככה סתם, עם כפית, על כסא הנדנדה שלי שמצאתי ברחוב ורפדתי מחדש כחלק מתהליך הקינון הלא מודע לעצמו בו הפכתי למפלצת קינון שמכינה רשימות של מטלות עם מקום לסמן בו V עד ליעד.

תהיתי אם לפרסם מתכון טראשי ופחמימתי (שתכלס לא ממש דורש מתכון) או משהו קצת פחות מביך, ולבסוף החלטתי שמתכון ראוי לעונה קרירה וגשומה כזו, יהיה מתכון למרק תירס נהדר, אפילו בריא ומהיר יחסית שהכנתי וגרף מחמאות ודרישות למנות נוספות עד לריקון בזק של הסיר.

המרק די מזכיר במהות שלו משהו בין צ'אודר תירס למרק סיני, אבל פי מיליון יותר טעים ומושקע משניהם.

רכיבים לסיר עצום:
בצל לבן
2 גמבות אדומות
2 בטטות קטנות (בערך 200 גרם כל אחת)
7-8 קלחי תירס טרי (השתמשתי בתירס "גילי" המתוק והמושלם) או: בערך 3.5-4 כוסות תירס קפוא, או שאפשר לשלב חבילת תירס טרי וחצי תירס קפוא
חבילת כוסברה טריה
גבעול שמן של סלרי כולל עלים
גזר גדול
4 גבעולים שמנים בצל ירוק
חופן קטנטן של שמיר – בערך כף גדושה (אופציונלי)
רבע כוס עדשים צהובות או אדומות (אופציונלי)

תבלינים:
מלח ופלפל שחור גרוס (בנדיבות!), פתיתי צ'ילי יבש, פפריקה מתוקה וקצת מעושנת (לא חובה)
חצי פחית קרם קוקוס, או פחית שלמה (זה מה שהיה לי במקרר)
מים לכיסוי ועוד לפי הצורך, לאחר בישול/התאדות
טבסקו – להגשה (כן, זה חובה!)
שמרו קצת קרם קוקוס להגשה, טעים ויפה אבל לא חובה.

הכנה:
קוצצים הכל קטן. את הבטטה לקוביות קטנות של חצי ס"מ בערך, את עשבי התיבול דק דק. את גרגרי התירס מגלחים מקלחיהם היטב. מניחים את כל הירקות, הקלחים הגלוחים והעדשים (לא חובה) בסיר גדול ומכסים במים. משאירים בצד רבע מכמות הכוסברה והבצל הירוק הקצוצים, שמיר קצוץ, התיבול היבש ואת חלב הקוקוס לסוף.

מקלחי התירס הריקים הגלוחים אנחנו ניפטר אחרי הבישול והסיבה שאנחנו משאירים אותם היא לאקסטרה טעם תירסי שמופק מהקלחים. את התיבול נוסיף בסוף, נבשל קצת, נטעם ונתקן.

מתחילים לבשל בחום בינוני עד לרתיחה עדינה ומבשלים עד שהעדשים נעלמות ונמסות. כאמור – לא חובה להוסיף עדשים, אבל הן כמעט לא מורגשות, מוסיפות סמיכות והכי חשוב מוסיפות לנו עוד חלבון וערכים תזונתיים טובים. אני השתמשתי בעדשים צהובות שממש מתפוררת לתוך המרק בגג 20 דקות של בעבוע עדין. אבל באמת שלא חובה/מורגש וגם גרסה נטולת עדשים שהכנתי הייתה ממש מוצלחת.

לאחר כ-20 דק בישול – מוסיפים את חלב הקוקוס, תיבול לפי טעמכם: בערך כפית מלח, חצי כפית פלפל שחור (מומלץ בנדיבות), כפית פפריקה מתוקה, רבע כפית פפריקה מעושנת, חצי כפית פתיתי צ'ילי יבש, ואת יתר הירוקים ששמרנו בצד. מערבבים מבשלים עוד מספר דקות, טועמים ומתקנים תיבול לפי טעמכם.

עם מטחנת מוט יד טוחנים את המרק בגסות בערך דקה או פחות ומוודאים שנותר מרקם גס וצ'אנקי, ולא לגמרי חלק. מגישים עם קצת כוסברה טריה ובצל ירוק קצוצים, שביל קטן של חלב קוקוס וכמה טיפות טבסקו – סופר משדרג וצ'אודרי 🙂

בתאבון רב וחורף חמים ורטוב. ובברכת – יאללה, צא כבר, הכל מוכן.

שיתוף